קוראים יקרים,

 

כשהתחלתי לכתוב את המותחן הראשון שלי 'סוכן עיוור', מותחן פוליטי אקטואלי, החלטתי לכתוב אומנם ספרות פופולארית, אבל ברמה גבוהה. אני מקווה שאני מצליח לתת בספריי זוויות ראייה מעט שונות, לנושאים שונים, ולגרום לקורא לחשוב קצת אחרת מכפי שחשב אולי - עד למועד קריאת הספר. כשמנסים להאיר עניין מסוים מכיוון אחר, יש להיזהר מאד מפני ניסיונות שכנוע שעלולים לגלוש לכדי הטפה לקורא. ניסיון להארת נושא כלשהו מזווית שונה הוא עניין אחד, אבל ניסיון לשינוי חשיבה ודעה בדרך של הטפה - הוא עניין אחר, מקומם, ושאינו ראוי בעיני.

 

כדי להעצים את חווית הקריאה ואת הזדהות הקורא עם גיבורי העלילה, אני מנסה להציב את הקורא בנקודות זמן וצמתים בסיפור, כדי שיוכל לבדוק עם עצמו מה היה ה ו א עושה, וכיצד היה  ה ו א נוהג - אילו נכנס בנעליהן של דמויות המפתח בסיפור.

  

כתיבה של ספר שבו רוצה המחבר להציג דעות ותיאוריות שונות מן המקובל,  דורשת הרבה זמן. בספרי השני 'צופן בסיסי', צריך הייתי לבחון משך תקופה ארוכה תיאוריות מדעיות ופנים פילוסופיים שונים.

 

בטרם כתבתי ולו גם מילה, צריך הייתי ללמוד ולהבין את הנושא בעצמי, לעבד במוחי, ביני לביני, בחשיבה, את הפרטים כולם - עד שיכול הייתי לעשות בהם שימוש.

 

ברור לי שרבים מן הקוראים, יפטרו את רעיון הספר 'צופן בסיסי' בהינף יד מבטל. אבל בדיוק משום כך יש ברצוני לבקש מכל אחד מכם, להקדיש מעט מחשבה למשפט הבא:

  

מאז ומעולם, האמיתות המוסכמות, המוחלטות והנחרצות ביותר, מתגלות לעתים כהבלותות גמורות - ולהיפך.


את הספר השלישי שלי אל תעזו למות לא מוכנים החלטתי לכתוב לאחר שחבר קרוב שלי הלך לעולמו במפתיע. החבר לא הותיר אחריו שום הוראות מיוחדות או מידע מאורגן כדי שהיקרים לו ידעו איך לארגן מחדש את ענייני המשפחה. זו, נקלעה ל"מערבולת" ענק של בעיות - קטנות כגדולות. כל בעיה דרשה טיפול ופתרון, והכול יחד דרש התמודדות מתמשכת ויום יומית לאורך תקופה ארוכה - וברגעים הקשים ביותר.

 

שוב ושוב שאלתי את עצמי: מדוע אנשים אינטליגנטיים ונורמטיביים, הדואגים כל כך ליקיריהם והמצליחים בעבודתם, בקריירה שלהם ובניהול הבית והמשפחה - מתעלמים מן הצורך לארגן נכון את ענייניהם השוטפים, ובכך לסכן את העתיד הכלכלי והרווחתי של עצמם ושל יקיריהם אחריהם?

 

אופן התנהלות לא מאורגן בעידן המודרני הוא הרה אסון - אך ממש לא הכרח המציאות.

 

רוב האנשים לא יכולים אפילו להעלות בדעתם את מגוון העניינים השונים שדורשים טיפול בחיי היום-יום, או כאלו שידרשו טיפול כאשר הם לא יהיו עוד. כיוון שאני עצמי 'יקה' באופי ובהתנהלות, הגעתי למסקנה שאנשים זקוקים למדריך (מעין "מורה נבוכים"), שיעזור לכולם לארגן את ההווה, להתכונן לעתיד, ולתת תשובות לשאלות רבות שאנשים פוחדים אפילו לשאול.

 

על אף שאין הנחתום מעיד על עיסתו, אני חושב שספרי אל תעזו למות לא מוכנים הוא ספר חובה בכל בית, וספר המתנה החשוב ביותר שתוכלו לתת לעצמכם ולכל אדם יקר לכם, אף שברור לי כי מעטים בלבד היו מעדיפים שכזו. איך אמר פרדיננד פורשה יצרן מכוניות הספורט? "אנחנו מייצרים מכוניות שאף אחד לא צריך, אבל כל אחד רוצה." אני לעומת זאת, כתבתי, לדעתי, ספר שאולי לא כל אחד רוצה – אבל כל אחד צריך.

  

שלכם,

אביחי שמידט